THE

"לא תמיד. בניגוד לדעה הרווחת, ישנם מצבים בהם שתיקה אסטרטגית היא הצעד הנכון ביותר. כעורכת דין ועיתונאית לשעבר, אני בוחנת כל מקרה לגופו: לעיתים תגובה מפורטת רק 'תדלק' את האייטם ותאריך את חיי המדף שלו, בעוד שתגובה ממלכתית נוסח 'אין בכוונתנו לנהל את האירוע בתקשורת' משדרת יושרה, ביטחון ואמינות. המטרה היא לא 'לדבר בכל מחיר', אלא לנהל את המוניטין במינימום נזק ומקסימום שליטה בנרטיב, גם אם זה אומר לבחור בשתיקה מחושבת."

"זו שאלת מיליון הדולר. כעורכת דין, האינסטינקט הראשוני הוא לעיתים לשמור על שתיקה כדי לא לפגוע בהליך המשפטי. אך כעיתונאית לשעבר, אני יודעת שמי שלא מספר את הסיפור שלו – מוותר על הזירה הציבורית. האסטרטגיה שלי היא 'ניהול משבר משולב': אנחנו יוצאים לתקשורת רק כשיש לכך ערך טקטי שמשרת את המטרה המשפטית (למשל, כדי לייצר לחץ לפשרה) או כשנזק המוניטין מהשתיקה גדול יותר מהסיכון המשפטי בפרסום."

"תביעת לשון הרע היא כלי משפטי חזק, אך היא לא תמיד הפתרון התקשורתי הנכון. לעיתים, עצם הגשת התביעה מייצרת 'אפקט סטרייסנד' – חשיפה מוגברת דווקא למידע השלילי שרצינו להעלים. הגישה שלי משלבת כלים משפטיים (מכתבי התראה ותביעות במידת הצורך) יחד עם כלים אסטרטגיים של דחיקת תוצאות שליליות ויצירת נרטיב חיובי חדש, כך שהניצחון יהיה גם באולם בית המשפט וגם בעמוד הראשון של גוגל."

"הטעות הנפוצה ביותר היא 'תגובת יתר' רגשית או הכחשה גורפת לפני שכל העובדות ברורות. אכן, המהירות היא קריטית, בעיקר היום, אבל הדיוק קריטי יותר לאמינות המותג. מנכ"לים/בעלי עסקים רבים מנסים 'לסגור את זה' בשיחה אישית עם עיתונאי שהם מכירים, מבלי להבין שהאינטרס של העיתונאי השתנה ברגע שהאירוע הפך למשבר. ניהול נכון דורש גורם אסטרטגי חיצוני שרואה את התמונה המלאה, מבודד את הרגש ומנסח תגובה שצופה שלושה צעדים קדימה, במהירות ביעילות וברמת דיוק ששומרים על אמינות המותג."

"ממש לא, ולפעמים הוא אפילו מאיץ אותו. בתקשורת, מכתב אגרסיבי מדי יכול להיתפס כ'ניסיון השתקה' ולהפוך לסיפור בפני עצמו. האסטרטגיה שלי היא לבחון קודם את המניע של העיתונאי או המפרסם. לעיתים שיחת רקע (Off the record) או 'הזנה' של העיתונאי במידע שמערער את אמינות הסיפור, יעילים פי כמה מאיומים משפטיים שיכולים לחזור אלינו כבומרנג."